1. המפגש עם תלמידות ׳המכללה׳ מציג תמונה אחידה של ילדות ונערות שהסביבה בה גדלו אופיינה בחוסר יציבות ואף אלימות. חוסר תשומת הלב של בתי הספר והמוסדות השונים לצד הדרה והזנחה מתמשכת, הובילו אותן למצב של חוסר הזדמנויות וחוסר הגנה בגילאים צעירים. במצב כזה הזנות היא לפעמים הדרך היחידה לשרוד. המצוקה וההזנחה שהן חוו בגילאים צעירים והחיים בזנות, הותירו צלקות מהן צריך להחלים במשך תקופה ארוכה. כך שגם נשים משכילות או נשים שחוו פסגות מקצועיות, צריכות ליווי ותמיכה כדי לבנות לעצמן חיים יציבים ובטוחים ועל מנת להשתלב בחברה. למעשה, חלקן אמרו כי הן מרגישות כמו תינוקת שנולדה וצריכה ללמוד הכול מחדש.
   
   
2. הזנות כפי שאנחנו לומדות מתלמידות ׳המכללה׳, היא מצב קיומי הנובע מהצטלבות של מספר גורמים, כמו מיקום בתחתית המדרג החברתי והזנחה של האמונים על ביטחונן של הנערות (משפחה, בתי הספר, מוסדות, קהילה ועוד). תנאים אלו: הצורך בהישרדות של נערות ונשים והיותן חסרות הגנה ועוגן, מאפשרים לגברים גישה לא מפוקחת לניצול. בניגוד לתפיסה הרווחת, מרבית הנשים בזנות אינן עובדות באופן עצמאי, אלא תחת פיקוח של סרסורים. אלו יודעים לאתר ולנצל את היעדר התמיכה והתלישות המשפחתית והחברתית ומנציחים את חוסר היכולת לצאת ממנה.
   
   
3. זנות איננה רק ״עבודה לא טובה", היא חווית חיים, סיטואציה כוללת הנוגעת לכל תחומי החיים והנפש של הנשים המצויות בה; אלימות פיזית, חרדות, פוסט טראומה, קושי בהתנהלות פיננסית, קושי בהתמדה, התמכרויות לאלכוהול וסמים, פחד מתמיד מפני זיהוי של לקוחות ברחוב, הזנחה בריאותית ובעיות בשיניים (לעתים חסרות שיניים), נידוי חברתי ומשפחתי. ללא תמיכה של משפחה או מעגל אחר, הסיכויים לשבור את הרצף ולצאת מהזנות הולכים וקטנים ככל שהשנים חולפות.

כל המכשולים האלו, בנוסף ״לחור שחור״ בקורות החיים שאורך לעתים גם למעלה מעשרים שנה, סטיגמות והתעלמות חברתית, עומדים בפני נשים המבקשות לצאת מהזנות שנחווית על ידן כחונקת ואכזרית. אנחנו כאן בכדי לאפשר לכל אישה אמיצה שפונה אלינו לקבל את הכלים לצעד הבא.