היי אחיות, היי שורדות, והיי לכל אלו שעדיין שם, אני רוצה לשתף, אני רוצה לבקש ממכן כמה דקות, שתקראו מה שיש לי לספר לכן. אולי חלק מכירות אותי אולי חלק לא. אני הבחורה שהייתה שנים על גבי שנים, ערב על גבי ערב, בתוך תופת בתוך דירות הדיסקרטיות. נראה לי אני מכירה לצערי כל דירה בישראל וכל בעל דירה שכזאת.
הייתי שם בדירות גופה מהלכת, הייתי מין רובוט עם גוף זה הייתי אני!
עברו כמעט חמישה חודשים ואני מחוץ לזנות. וואוו מהפכה קרתה לי במוח, בנשמה, האמנתי לכל אלו שעטפו אותי באהבה, והתמסרתי לאהבה שלהן שהיא אהבה ללא תנאים ואהבה ללא החזרים, פשוט אהבות אמיתיות, בימים הקשים שעברתי בתקופות הן היו לצידי, אתן מבינות שהנפש פצועה, הגוף פצוע, הכול בפנים נירקב כבר מהפצע שלא מגליד כי לא יגליד לבד.
ואז הגיע החלטה להכנס לאשפוז מגן, באיכלוב מחלקה מיוחדת עבור נשים שעברו תקיפה ואונס בילדות, זה פעם ראשונה שאני עוברת אשפוז ומחר זה כבר שבוע שאני כאן. מדובר במחלקה עם ארבע נשים, שתיים בחדר, מקום חדש למי שבטראומה מתקיפה מינית. ניפתח לפני 3 שנים, זה טיפול אינטנסיבי עם המון מומחים בתחום למשך 3 שבועות. אז הגעתי למחלקה ואני בתוכו במחלקת מגן הקטנה, בשבוע שעברתי לרגע לא דמיינתי שבכלל אשרוד אשפוז יותר מכמה ימים. היומיים הראשונים בכיתי המון, הכאב גדול, המון זיכרונות צפים, תמונות, אין אמונה באף אחד, ומה שקיבלתי כאן לא קיבלתי בשום טיפול או אשפוז אחר. שום דבר עד היום לא הגיע למה שאני מקבלת כאן, עטפו אותי בצוות שלם של מומחים שמהבוקר עד הערב רק מטפלים בי, המטרה לייצב אותי ולהחזיר אותי לטיפול בהוסטל לשיקום מזנות.
אנחנו יודעות עמוק בלב שלא אנחנו המשוגעות ומקומנו להיות עטופות בהמון אהבה, המון סבלנות, והרבה חיבוק חם, שברגעים הקשים יהיו שם צוות שלם ומיומן שיתן יד, וכולם כאן לעזור רק לך. הצוות תמיד שואל אם אני מרוצה מהטיפול ולומדים ביחד את הדרך הנכונה. הלוואי שכל אחת מאתנו תעבור טיפול כזה, תקבל את היחס הזה.
לא קל להתקבל לכאן. התור מפה עד להודעה חדשה חיכיתי חודש וקצת, אבל הגעתי וזה היה שווה כל רגע, אני לא מאמינה, למה כולם כול כך אוהבים אותי כאן, הרי לא מכירים אותי בכלל. הם טוענים שכאן ה"את" האמיתית יוצאת, מטפלים כול כך מסור אפילו סתם האח או האחות או המנקה יתנו את היחס הכי אוהב בעולם, זה אמית? מה יש דבר כזה? עד עכשיו הכרתי רק בתי משוגעים, אבל מסתבר שלא, תוכנית מגן נועדה להגן עלינו נשים שסובלות מטראומה מכל מה שעברנו בחיים. הם כאן עבורנו, ואם את עדיין במיטה, עדיין בוכה, עדיין סובלת, תרשמי בגוגל מגן איכלוב, ותראו שיש מקום כזה, שיש מקום שיכול לעזור לנו, לקום, ולנצח הכול ואת כולם.
אני יושבת כאן על המיטה, עם דמעות מטפטפות, אין לי משפחה תומכת. כל כך הרבה טיפולים עברתי! וכאן המסכה ירדה, ראו אותי האמיתית ונותנים לי להבין שזאת אני ולא רובט גופה, לא יאמן באמת קיים מקום כזה, כן קיים אני כאן במיטה עם הדמעות המטפטפות, והצעיף השחור עם נקודות לבנות כי זה מה שאני היום שחור, עם נקודות לבנות התקווה המבצבצת, שכאן במגן כולם פשוט כולם דואגים יום יום להגיד להזכיר לחבק, לטפל, ולהזכיר שהחלום ונקודות הלבנות שהיו על השחור יהיו בעתיד בהכל לבן עם נקודות צבעוניות, השחור יהפוך לכחול לצבע של שמיים, ואז איתו יגיע הצהוב, השמש, שתעיר ותיקים אותי ממצב נפשי קשה, ויגיע היום שאחייך.
זה קשה נכון, אבל הקשה הזה ביחד עם אהבה מצליח אחיות יקרות, שאני אבריא אני אקח את כולכן לכאן שיטפלו באחת אחת, כול פצועה שתהיה לא פצועה, או כול בחורה שעדיין שם, שלא תהיה שם, ונישאר עוד שבועיים אולי יאריכו בשבוע, אבל אני לא מתכננת לעזוב, בחיים לא טיפלו בי ככה כמו פה. אני מחבקת אותכן אחיות שסובלות, כל כך מכירה את ההרגשה, אמרתי זאת כבר ואגיד שוב לסיום … אמונה+רצון= הצלחה. תודה שהקדשתן כמה דקות מזמנכן, מאחלת לכן אהבה ושלווה, מחבקת ואוהבת ממני גופה שהיא כבר לא רובוט, אלא בת אדם, והלוואי שיגיע יומי ואהיה גם האישה המאושרת שתחייך יום יום.
